כפי שניתן לראות בפוסט הקודם חקרנו את סביבת העבודה באקדמיה בצלאל, ומצאנו שתי בעיות שנוגעות לשגרת היום של הסטודנטים: תליית עבודות שאורכת זמן רב, ושלחנות שאינם יציבים בכיתות. בשלב זה החלטנו אני וטל להתמקד בבעיה של תליית העבודות ולמצוא לה פתרון.
התחלנו ממקום מוכר, שיטה שהוצגה לנו בעבר ע״י מרצים באקדמיה - תלייה של חוט באמצעות פושפינים (נעצים) בקו ישר ומקביל לרצפה על גבי הקיר ולפיו לתלות את העבודות. המסקנות שעלו מפתרון זה:
התחלנו ממקום מוכר, שיטה שהוצגה לנו בעבר ע״י מרצים באקדמיה - תלייה של חוט באמצעות פושפינים (נעצים) בקו ישר ומקביל לרצפה על גבי הקיר ולפיו לתלות את העבודות. המסקנות שעלו מפתרון זה:
- לא ניתן לתלות מספר עבודות ע״י אנשים רבים במקביל ושיישמר מרווח נכון.
- תהליך התלייה של החוטים וקיפולם בסוף הינו מסורבל ודורש זמן רב.
- נדרשים מספר אנשים על מנת לתלות את החוטים בצורה מדוייקת.
נוסף על אלה, הבנו כי הפתרון שנציע צריך להיות בהיר לסטודנטים שיראו אותו לראשונה (עדיפות לאובייקט שמגיע מתחום המדידות ומוכר) וזמין וזול, כדי שיהיה בר ביצוע וניתן יהיה אף ליישמו בעתיד.
פתרון מס׳ 1 - ״מדומטר״, מתקן עזר המייעל את השיטה הקיימת -
1. אלסטיים מאוד, החומר אינו יציב ולכן לא נותן מידה מדוייקת. (עדיף על פני חוטים - שימוש אסתטי יותר).
2. תהליך מסורבל - משיכה של סרט המדידה והחזרתו. זמן ״מתבזבז״ על מתיחת סרטי המדידה ואף לפעמים ״קופצים״ חזרה.
3. הימנעות מפגיעה בעבודות ובפושפינים שתולים את העבודות.
2. תהליך מסורבל - משיכה של סרט המדידה והחזרתו. זמן ״מתבזבז״ על מתיחת סרטי המדידה ואף לפעמים ״קופצים״ חזרה.
3. הימנעות מפגיעה בעבודות ובפושפינים שתולים את העבודות.

